זרעים של אופטימיות

מי לא רוצה לראות את ילדו מאושר?

כל התינוקות נולדים אופטימיים. הם מחייכים אלינו מהמיטה, סקרנים להכיר את הסביבה, להשתמש בשריריהם בכל דרך אפשרית גם כשהם נופלים ונחבלים.

אני מאמינה שכולנו, ההורים, רוצים לראות את ילדינו מאושרים: בעלי חוסן פנימי ועוסקים בדברים שגורמים להם סיפוק.

אופטימיות הינה תכונה הכרחית של היות האדם מאושר ובעל היכולות המוזכרות, זוהי תכונה שעוזרת להנות מהחיים ולהתמודד עם רגשות שליליים.

שורשי האופטימיות נטועים בילדות. מחקרים מראים שילדים אופטימיים מממשים את עצמם יותר מילדים פסימיים. ילד אופטימי יפרש כל הצלחה כהצלחה שלו שקשורה ביכולותיו, וילד  פסימי יפרש את הצלחותיו כמזל בלבד, כמשהו שלא תלוי בו.

לדוגמא – ילד אופטימי יגיב לאחר כישלון במבחן "אני לא מתפלא, לא למדתי מספיק, בפעם הבאה אתלבש על החומר". ילד פסימי יגיב להצלחה במבחן "היה לי מזל, המבחן היה פשוט קל".

מ. סליגמן, אבי התורה האופטימית, טען שהורים יכולים להקנות לילדיהם בטחון, יוזמה והתלהבות. המכשול להשגת מטרות אלו היא "הפסימיות".

סליגמן רצה למצוא חיסון טבעי נגד פסימיות בדומה לד"ר סאלק שהמציא את חיסון הפוליו. הוא בנה תוכנית שכוללת הדרכה להורים ולמורים שמטרתה הקניית תחושת אופטימיות, שליטה וחוסן פנימי אצל ילדים. 

בספרו "ילדות אופטימית", מסביר סליגמן, שעל מנת לגדל ילד אופטימי, חשוב לפתח סגנון הסברי אופטימי לדברים שקורים לילד.

חשוב שההסבר יהיה זמני, לא אישי וניתן לשינוי.

 למשל "הילדה לא נותנת לך להתנדנד כי גם היא רוצה להתנדנד, עוד מעט יהיה התור שלך", או " למרות שהצבעת לא קיבלת את רשות הדיבור בשיעור כי עוד ילדים רוצים לענות, תוכלי להצביע ולענות מחר".

כלומר המצב זמני ותמיד אפשר לשנות אותו, וכמו כן הילד/ה לא נושאים באחריות למצב (זה לא אישי).

מה אנחנו, ההורים יכולים לעשות על מנת לעודד צמיחת אופטימיות בקרב ילדינו?

1. האווירה והשפה בבית
   כבת לאם 'בוגרת שואה' גדלתי בבית ביקורתי ופאטאליסטי, שבו חוסר הצלחה היה שווה ל"תמיד" ו"לעולם לא". אולי כדי להתמודד עם הפסימיות של אמי פיתחתי יכולת לחשוב ש"תמיד יש עוד פעם", ו"שאפשר ללמוד מזה ולשנות".
   נזכור שהילדים שומעים ורואים אותנו ואת התנהגותנו. הדרך שבה נספר לבני זוגנו על אירועי היום, הצלחותינו ואכזבותינו, תשפיע על הלך הרוח של ילדינו. יש הבדל אם הם ישמעו "היה ברור שלא אקבל את המשרה, הם תמיד שמים לי רגל.." לבין "לא קיבלתי את המשרה, אצטרך לחשוב על אסטרטגיה אחרת בפעם הבאה".
2. אהבה ללא תנאי ותקשורת אמפתית עם ילדינו
   פרופ. דורית ארם אומרת ששפה אמפתית מעבירה לילד מסר של "אני איתך, אני מקשיב לך, אני מבין אותך ואכפת לי ממך".
   אהבה ואמפתיה, היות הילד אהוב בכל מצב גם כשהוא מתנהג בצורה מתסכלת, יוצרת אצל הילד הרגשה של קביעות ובטחון ולא מפילה אותו לחוסר ודאות.
3. עידוד לעצמאות ולהתמודדות עם קשיים מקדמים בניית דימוי עצמי חיובי
   כדי לאמן את שרירי העצמאות, נאפשר לילדנו לעשות בעצמם את מה שהם יכולים ולא נעשה במקומם "אתה רוצה את הבקבוק? הנה הוא על השולחן, אתה יכול לגשת ולקחת אותו".
   התמודדות עצמאית עם משימות תואמות גיל מקדמת בטחון עצמי ותחושת מסוגלות עצמית. כך נבנית הערכה עצמית ובניית דימוי עצמי חיובי. החיים רצופים בקשיים, לא נוכל למנוע אותם מילדינו, אבל ביכולתנו לעודד אותם להתמודד עם חוסר הצלחה ותסכול.
4. 4.    'אפשר' ולא 'צריך'
   חשוב לאפשר בחירה אישית.  בואו נגלה פתיחות לרצונות הילד. ילדים לומדים לקחת אחריות על מה שבחרו ולא על מה שנכפה עליהם. ילד שמקבל את יכולת הבחירה העצמית יתגלה כבוגר בטוח ויצליח לממש את רצונותיו (פרופ. דורית ארם).
5. לתת מקום למגוון רגשות, גם שליליים
   "רבת עם מיקי בגן? היה לך לא נעים? נעלבת? הרגשת עצובה?", כן זה פחות נעים אבל חלק מחיי כולנו וכדאי לשקף רגשות אלו ולא להתעלם מהם. הם לא עוברים מעצמם – אם הם מודחקים הם מתעצמים.
6. מחמאות וחיזוקים חיוביים
   לפי אפקט הפיגמליון (נבואה שמגשימה את עצמה), הילד ישאף להגשים ולהתנהג בהתאם לציפיות ולמה שמייחסים לו.
   גם הפסיכולוג סקינר אמר שהאדם מונע ע"י הצורך להגביר הנאה. במקרה של חיזוק חיובי, התגובה החיובית שלנו להתנהגות הילד היא זו שיוצרת אצלו גירוי חיובי מהנה, מה שמביא להגברת התנהגות חיובית.
   מחמאות וחיזוקים מעודדים את הילד ועוזרים לו לבנות תחושת מסוגלות ושייכות "אתה ממש מתקדם", "לא פספסת כלום", "הצלחת לנעול נעליים בעצמך".
   חיזוקים כלליים כמו "ילד מקסים שלי, אני כל כך אוהבת אותך", יוצרים אוירה טובה ומשקפים לילד שאנחנו אוהבים אותו תמיד והוא מרכז עולמנו.
   חשובים לא פחות חיזוקים ומחמאות שמתייחסים למעשים ולתהליכים: "אספת יופי את המשחקים שלך", "אני שמחה שאכלת בלי לזרוק אוכל על הרצפה כי את ילדה בוגרת", "עשית את כל השיעורים שלך היום, אני רואה שאת מאורגנת".
7. לא נגזים
   מידתיות היא שם המשחק. עודף מחמאות מאבד את המהימנות שלהן.
8. חשוב לאמץ נקודת מבט אופטימית. כאשר אתם מסתכלים על ילדכם ועל תוצאות מאמציו, בין אם זה מבחן או מאמץ שעשה כמו לבנות מגדל מלגו, הדבר החשוב ביותר כדי ליצור מוטיבציה ואופטימיות, הוא להצביע על ההצלחות והנקודות החזקות שבו. נסו להראות לילד את הצלחותיו ולא רק את חולשותיו.
9. אנחנו ההורים
   בסוף בסוף ואולי גם בהתחלה, בואו וניפגש עם עצמנו, נהיה מודעים לגישה שלנו לחיים, למדד האושר בחיינו ולמידת האופטימיות שלנו. אולי הגיע הזמן לחשוב אחרת, וכן, אם צריך, אפשר גם להיעזר.