טל: 6968*  |  10:00-13:00, 19:30-22:00
בשעות אחרות ניתן להשאיר הודעה ונשוב אליכם

נשיכות בגיל הרך

רחלי כוכבי רום
הדרכת הורים וצוותים, יועצת בקו היעוץ קו להורה

"למה, למה שוב אתה נושך? תראה איזה שעון עשית לה" שמעתי בפעם המי יודע כמה את שולה (שם בדוי) מחנכת נסערת בכיתת הפעוטות.

אנחנו תמיד מופתעים ונסערים כשילד נושך את חברו למרות שזוהי תופעה רווחת בין ילדים בגילאי שנתיים שלוש. נשיכות גוררות רגשות ותגובות קשות הן מצד הצוות והן מצד ההורים כלפי ילדים נושכים, וגם הצוות עומד לעיתים חסר אונים מול כעס ההורים. למה זה קורה ? האם אפשר למנוע נשיכות? ובכלל, איך כדאי להגיב לילדים שנושכים וננשכים? אתייחס לכל אחת מהשאלות הללו.

מה מקור הנשיכה, למה זה קורה?

תוקפנות

הנשיכה היא דחף שקשה לילד לשלוט בו ומקורה ברכיב 'התוקפנות'.

לדברי תאורטיקנים כמו פרויד, קליין וויניקוט, רכיב ה'תוקפנות' הינו מולד ונמצא בכל אחד מאיתנו. אנחנו פוגשים אותו למשל כבר בנשיכת התינוק את פיטמת אימו או במשיכת השיער שלה.

לדבריהם יש לאפשר לתינוק ולילד הגדל להביע תוקפנות טבעית זו (בצורה מעודנת, שלא תעורר כעס רב כלפיו או תגרום לו לרגשות אשם כבדים) ולא לדכא ניסיונותיו אלו, אחרת יפנה את הדחף לתוקפנות כלפי עצמו.

אם נהיה כנים, המילה "תוקפנות" מעוררת חשש ומדליקה כעס גם בליבנו. הרי אנחנו רוצים לחנך לוויסות, לאמפתיה, לסדר ולגבולות. ובכלל, מה לתוקפנות ולתינוק רך ותמים שבא לעולם?

אז בואו ננשום ונירגע. הרכיב המפחיד הזה, תוקפנות, כולל בתוכו את יצר החיים (פרויד), את התעוזה, את יצר המין, השמחה, היצירתיות והיוזמה. התפקיד שלנו, המבוגרים, ההורים ואנשי החינוך הוא לעדן את הייצר המפחיד הזה ולהתאימו לסביבה החברתית ולחוקיה.

מלבד ייצר התוקפנות, יש בכל אחד מאיתנו יצר מולד שהינו אהבה ורצון להיטיב עם האחר (מלאני קליין).

אז ודאי תשאלו – איך נוכל לשלב בין תוקפנות לבין רצון להיטיב עם האחר?

התשובה היא – על ידי כך שנלמד לקבל את החלקים התוקפניים שבתוכנו, שלא ניבהל מהם, כך הם יהיו פחות מאיימים. המודעות תפחית את הביטוי שלהם במציאות ונוכל לתת יותר אהבה לסביבה.

תפקיד ההורה הוא לעזור לילד להפחית את החרדה שנמצאת בו, להכיר בתוקפנות שלו ולווסת אותה. כלומר, להתייחס לתוקפנות, לשים גבולות מבלי להעביר לילד את המסר שהוא "ילד רע".

ויניקוט טבע את הביטוי "לשרוד את התוקפנות". חשוב להתייחס ולשים גבול לתוקפנות הילד אך לא צריך להיבהל ממנה.

על פי וויניקוט התוקפנות מהווה חלק מהמבנה הבסיסי של הנפש, והתפתחות תקינה של תוקפנות הינה חיונית לבריאות הנפשית של האדם. לטענתו, תוקפנות שהתפתחה באופן תקין היא בעצם תפיסת מקום בעולם, כלומר נפרדות.

נפרדות

ילד נושך מסמן את נוכחותו ואת היותו בעל רצונות משלו ששונים משל הסביבה, במיוחד בגיל שנתיים שבו הוא נמצא בשלב המרי ורוצה לעשות הכול בדרכו.

לכן, גם כשאנחנו מאד כועסים ומאוכזבים מהילד, חשוב להתייחס רק להתנהגותו ולא לבטל אותו ( לא נאמר "אתה תמיד נושך ומרגיז"). נזכור שהילד הוא הרבה יותר מילד תוקפן ונשכן. יש בו תכונות נהדרות, אמפתיה ורצון להיות טוב ומיטיב וחשוב שנתייחס לכל החלקים הנהדרים שבו כאשר הם באים לידי ביטוי.

התייחסות להתנהגות טובות במילים טובות ומעצימות, יוצרות מוטיבציה להתנהגות חברתית מיטיבה  (אפקט פיגמליון).

קושי בוויסות

ילדים בגיל הרך מתקשים להתאפק ולעכב התנהגות. כשילד רואה וחושק בחפץ הוא מתקשה להבין שגם אחרים רוצים לשחק בו וקשה לו להתאפק ולחכות לתורו. בשלב מוקדם זה הוא ישתמש בכלי חברתי ראשוני ופרימיטיבי כמו נשיכה כדי להשיג מה שרצה.

טמפרמנט

ילדים נבדלים במזגם. ילדים בעלי טמפרמנט סוער יגיבו בעוצמה לנוכח תסכול וינסו להשיג את מבוקשם באמצעות נשיכות.

קשיים שפתיים

 בגיל הרך שבין 2-3, השפה עדיין לא מפותחת דיה ולעיתים ישנו פער בין ההבנה והיכולת להביע במילים את מה שרוצים, התסכול שבאי היכולת להביע רצון במילים מעודד את הדחף לנשוך, הילד מתנהג את מה שהוא משתוקק לו.

גורמים תחושתיים

 הקשר הראשוני של תינוקות עם העולם נוצר באמצעות הפה. ילדים עם קושי תחושתי ובמיוחד אלו שזקוקים לגירויים תחושתיים עמוקים יהיו בעלי נטייה רבה יותר לנשוך.

אז תכלס, איך נגיב לנשיכות?

  1. נגיב לנשיכות בדיוק כמו לכל התנהגות חברתית פוגענית אחרת, נזכיר את הגבולות "אנחנו לא נושכים אצלנו בבית/בגן". בסבלנות אך בנחישות, גם אם התהליך אורך זמן.
  2. אין להגיב בתוקפנות ובענישה! כעס צעקות וענישה יפגעו בדימוי העצמי של הילד וביכולתו לתת אמון במבוגרים.
  3. צריך לאפשר לילד לתקן ולקבל מחוות תיקון, פיצוי ואהבה מצידו. ההורה/המחנכת תראה לילד שהמצב הפיך ואפשר לתקן אותו.
  4. רצוי לתצפת על ילד שנוטה לנשוך ולברר באיזה סיטואציות זה קורה. בבית לעיתים ילד זקוק לתשומת לב גם אם היא שלילית (לידת אח) אם זה המצב, נחפש דרכים מקובלות להעניק תשומת לב כמו זמן איכות אישי. במעון זה יכול להיות קשור לעייפות, לרעב או לתסכול חברתי.
  5. חשוב ליידע את הורי הילד הננשך מבלי להאשים את הילד הנושך ומבלי לתייג אותו כילד רע ואלים. הנשיכה הינה תופעה שכיחה וחולפת ולא מעידה על חינוך לקוי.

אם ילד מרבה לנשוך, חשוב ליידע את הוריו מבלי להאשימם ולחשוב יחד עימם  מה יכולות להיות הסיבות לכך על  מנת לעזור לילדם.

לסיכום
הנשיכות הינן תופעה התפתחותית טבעית ורוב הילדים יתנסו בה כנושכים או כננשכים. הילדים זקוקים לעזרתנו, ההורים והמחנכים, על מנת לנתב את רכיב התוקפנות בצורה מיטבית ובונה, ללמוד לשלוט בדחף לנשוך וכדי לבסס את תחושת הנפרדות שלהם שחיונית להתפתחותם המיטבית.

נא הקלידו את מספר הנייד אליו תרצו לקבל במסרון את הקישור לעלון הדו-חודשי המקוון שלנו. בשליחת המספר אתם מביעים את הסכמתכם להצטרף לרשימת התפוצה

בואו נקבע פגישה טלפונית

דילוג לתוכן