בעוד מספר ימים תסתיים רשמית שנת הלימודים תשפ"ד ברשת מעונות היום של ויצו ברחבי הארץ.

היתה זו שנה מורכבת ומאתגרת, בצל מלחמה ושגרת חירום שליוותה את ההתנהלות שלכם כהורים ושל הצוותים החינוכיים שלנו במעונות.

כל יום עמד בפני עצמו, בכל יום נדרשנו לקבל החלטות ולנהל את המציאות באופן מיטבי לטובת הפעוטות הרכים במצבי אי ודאות.

גם כביכול הדברים הכי פשוטים – של איפה אוכלים, היכן ישנים – במרחב המוגן או בכיתה – הצטרכו להישקל בכל יום מחדש בהתאם לרמזור ולהנחיות פיקוד העורף.

בהזדמנות זו ארצה לומר תודה ולהצדיע לצוותי המעונות אשר עמדו איתנים יום יום שעה שעה לטובת הפעוטות בתקופה מאתגרת ברמה הלאומית.

ולכם ההורים, תודה על שהבעתם בנו אמון לאורך השנה והפקדתם בידנו את היקר לכם מכל.

בברכה שרון זיגדון
מנהלת האגף לגיל הרך, ויצו

הפוסט דבר מנהלת האגף הופיע לראשונה ב-קו להורה ויצו.

ויצו- מערך משפטי טיפולי לשרות ההורים

בצל מלחמה מתמשכת ותוצאותיה יצרנו שירות הנותן מענה לצורך בהסכמים, שיהוו רשת ביטחון להשלכות המלחמה על משפחות.

בצל מלחמה מתמשכת ותוצאותיה יצרנו שירות הנותן מענה לצורך בהסכמים, שיהוו רשת ביטחון להשלכות המלחמה על משפחות.

המערך המשפטי טיפולי המשולב של ויצו מציע לכם הורי מעונות ויצו במחיר חברתי סיוע זה שבימים אלה חשוב ונחוץ במיוחד.

כי גם בתוך מציאות של אי וודאות אפשר לייצר וודאות לגבי המשך חיינו.

לויצו מגוון שירותים מתקדמים במחירים מופחתים מעלויות שוק, במיוחד עבורכן.ם. שירותים הכוללים ייעוץ משולב משפטי ורגשי הניתן על ידי עו"ד ועו"ס מומחית.

בין השירותים ניתן למצוא:

• בדיקת ו\או כתיבת הסכם
• הסכם הורות
• הסכם ממון
• הסכם זוגיות
• צוואה וצוואה הדדית
• גישור
• ניסוח מכתב חתום עו"ד
• ייעוץ טלפוני, זום או פנים אל פנים

ועוד…

 

לתיאום שיחת ייעוץ ראשונית יש להשאיר פרטים >> https://worldwizo.ravpage.co.il/138

 או להתקשר – 3980*

 

השירות ניתן בימים א-ה בין השעות 09:00-16:00

 

 

הפוסט ויצו- מערך משפטי טיפולי לשרות ההורים הופיע לראשונה ב-קו להורה ויצו.

אך מה קורה עם הילדים? האם הם יכולים להבין את מה שהם ראו? האם הם יכולים לתת פרשנות רגשית לחוויה הזו? האם הם יכולים להכיל את המציאות החדשה? איך נדע מה עובר ילדינו? איך נדע מה לעשות ואיך לעזור להם?

ילדים בגיל הרך אשר טרם רכשו את השפה באופן מלא, יספרו לנו על הקשיים שלהם ועל המצוקות שלהם בדרכים שונות, באמצעות התנהגויות. הרטבה, התפרצויות זעם, קשיי אכילה, קשיי שינה, זעם וסרבנות, חוסר רצון לשתף פעולה, למשל אי הסכמה להשתתף בחוגים או במפגשים חברתיים ועוד. את אותן התנהגויות אנו נצליח לראות ולזהות דרך הציורים שלהם.

הציורים מספרים לנו על התחושות, הרגשות וקשיים שעובר הילד. הם מספרים לנו על המקור לקושי. אנו נוכל להבין וללמוד דרך הציור מה עוצר אותו ומה יאפשר לו להתפתח ולצמוח. אנו נצליח לתת פתרון ספציפי לאותו ילד, ולא פתרון כללי לכולם.

אז מה אנו יכולים לראות בציור של ילד, אשר יסייע לנו להיכנס לעולמו הפנימי להבין אותו ולסייע לו? בציורי ילדים, למשל, אנו נסתכל על לחץ הפעולה. האם יש לחץ חזק או חלש. דבר אשר יכול להעיד על הטמפרמנט של הילד. האם נוטה להיות סוער או אולי עיקש… אנו נבדוק גם את עובי הקו, אשר נותן לנו משמעות רגשית. אנו נבדוק את הזרימה של הציור, שהיא ביטוי לעולם הפנימי של הילד. האם יש הלימה בין העולם הפנימי לחיצוני. או אולי אין זרימה, והפרשנות של הילד תהיה שדברים לא ברורים לו. דבר אשר יכול להוביל לכעס, להתפרצויות, ולתחושה של חוסר בטחון.  כשהילד מצייר, אנו נבדוק גם את המרחקים בין האלמנטים אשר צייר. האם הם קרובים, האם הם צפופים, האם הדף ריק או יותר מלא. דבר אשר יכול ללמד אותנו על תלותיות ופחד מצד אחד או אולי עצמאות ואינדיבידואליזם.

אנו נבדוק אברי גוף כמו צוואר, ידיים, צוואר, שיער, רגליים. כל אחד מאברי הגוף יכול ללמד אותנו על הפניות ועל היכולת של הילד לדבר ולשתף בחוויות אותם הוא עובר, או אולי בקושי שלו לדבר ולשתף, בחוסר יכולת לבקש עזרה וסיוע.

אסכם ואומר שציורי ילדים הם עולם ומלואו, דרך ציורי הילדים אנו נכנסים לתוך עולמו הפנימי היצירתי והסודי של הילד. דרך הציורים ניתן להבין את נפשו של הילד . הציורים הם כלי אבחוני מצד אחד, ומצד שני נותנים לנו פתרונות לקשיים איתם מתמודד הילד.

הפוסט סימני מצוקה אצל ילדים הופיע לראשונה ב-קו להורה ויצו.

סוגרים את שנת תשפ"ד - עם הפנים קדימה לתשפ"ה

ניוזלטר האגף לגיל הרך - אוגוסט 2024

דבר מנהלת האגף

על השנה המורכבת והמאתגרת, בצל מלחמה ושגרת חירום, שליוותה את התנהלות הורים והצוותים במעונות. בתקווה לימים שקטים

קראו עוד »

סימני מצוקה אצל ילדים

על הציור ככלי של ילדים לשדר מצוקה. מה אפשר לראות בציורים, לאילו אלמנטים לשים לב, איזה מידע אפשר לדלות מציור ומה לעשות איתו?

קראו עוד »

ויצו - מערך משפטי טיפולי לשרות ההורים

בצל מלחמה מתמשכת ותוצאותיה יצרנו שירות הנותן מענה לצורך בהסכמים, שיהוו רשת ביטחון להשלכות המלחמה על משפחות.

קראו עוד »

פעילויות בחופשה עם הקטנטנים

החופש גדול והימים לוהטים! עינת ניסים נהרדע מציע פעילויות עם הילדים בלי לצאת מהבית. מותאמות לחום, חינוכויות ומהנות.

קראו עוד »

תמיד אפשר
לדבר איתנו!

קו הייעוץ 'קו להורה' עומד לרשותך!

צוות המתנדבים שלנו המורכב מאנשי מקצוע ממגוון תחומים חינוכיים וטיפוליים מחכה לכם ולכן! התקשרו אלינו ונשוחח על שאלות אודות גמילה מחיתולים, בחירת מסגרות חינוכיות לשנה הבאה וכל נושא אחר המטריד אותך כהורה! לחצו כאן או חייגו עכשיו 6968*.

ויצו, האגף לגיל הרך | 03-6923763 | dcc@wizo.org

ויצו, האגף לגיל הרך
03-6923763 |  dcc@wizo.org

להסרה מרשימת התפוצה

הפוסט אוגוסט 2024 הופיע לראשונה ב-קו להורה ויצו.

לקראת פתיחת רישום לשנה"ל תשפ"ה

ניוזלטר האגף לגיל הרך - פברואר 2024

חשיבות בחירת מסגרת לפעוטות

במסגרת מתאימה ההורים צריכים להרגיש נוח. להרגיש שהם סומכים עליה. ושהילד יהיה בה בתחושה שמשאירים אותו במקום בטוח.

קראו עוד »

איך נגדל ילדים עם חוסן נפשי

כל ילד יתמודד בהכרח, מתישהו, עם חוויות שליליות. איך נעזור לו, למרות הקשיים שבדרך, לפתח חוסן ויכולת התמודדות?

קראו עוד »

דגלים אדומים בהתפתחות הילדים

כולנו רוצים לגדל ילדים שיהפכו לבוגרים עצמאיים, בלתי תלויים באחרים כדי לשרוד בעולם. אז איך לעזור להם להגיע לשם?

קראו עוד »

מזונות לחיזוק מערכת החיסון בחורף

חורף. על ההצטננויות והשפעות שהוא מביא איתו! שירה פלד לוי הדיאטנית מציעה ארבעה מיני מזון שכדאי להכניס לתפריט המשפחתי

קראו עוד »

תמיד אפשר
לדבר איתנו!

קו הייעוץ 'קו להורה' עומד לרשותך!

צוות המתנדבים שלנו המורכב מאנשי מקצוע ממגוון תחומים חינוכיים וטיפוליים מחכה לכם ולכן! התקשרו אלינו ונשוחח על שאלות אודות גמילה מחיתולים, בחירת מסגרות חינוכיות לשנה הבאה וכל נושא אחר המטריד אותך כהורה! לחצו כאן או חייגו עכשיו 6968*.

ויצו, האגף לגיל הרך | 03-6923763 | dcc@wizo.org

ויצו, האגף לגיל הרך
03-6923763 |  dcc@wizo.org

להסרה מרשימת התפוצה

הפוסט פברואר 2024 הופיע לראשונה ב-קו להורה ויצו.

לגבי השאלה האם נכון להכניס את הפעוט למסגרת חינוכית בגיל הרך – אין תשובה נכונה או לא נכונה. היא תלויה באופי המשפחה. ישנן משפחות אשר נאלצות, מסיבות אישיות, להכניס את הפעוט למסגרת חינוכית בגיל יותר צעיר. לעומת משפחות אחרות, אשר יכולות לקחת את הזמן עם הפעוט בבית או עם מטפלת. ולכן הכי נכון הוא שכל משפחה תעשה את השיקול הנכון והמדויק לה.

במידה וכן החלטתם להכניס את הפעוט לפעוטון, חשוב שתדעו שהכניסה של הקטנטנים היא לרוב קלה. שכן הם אינם חווים את הפרידה כמו ילד מעל גיל שנה ומעלה, שהיה בצמידות לאם. לכן הפרידה תהיה אחרת.

תינוק אשר ניכנס למסגרת הרבה פעמים יחווה חוויות שמעצימות אותו ומשכללות את ההתפתחות הפיזית, הקוגניטיבית והרגשית. ולכך יתרון עצום . בפעוטון / גנון יש תכנית לימודים שנתית השמה דגש על התפתחותם של הילדים, וחושפת אותם לתכנים לימודיים שונים, אשר מקדמים ומפתחים אותם. יש חשיפה לדקלומים ושירים, מה שמסייע להתפתחות השפתית שלהם. ישנם שיעורי תנועה, אשר מקדמים ומשכללים את היכולות המוטוריות. לגבי המזון, יש תפריט מבוקר, מאוזן, נכון ובריא לילדים, שנבנה על ידי מומחית מזון. ולזה יתרון עצום. החשיפה לסוגי מזון שונים מלמדת את הילדים להכיר טעמים שונים ומרקמים אחרים, דבר אשר יכול להפוך אותם לאניני טעם.

חשוב לציין שהמבנים הציבוריים גדולים רחבים ומזמינים מאוד. הילדים נחשפים למשחקים רבים, לחוגים ולחצר רחבה ומאובזרת. כל אלה ביחד מסייעם להתפתחות התקינה של הילדים. ולסיום אני רוצה להתייחס לנושא התנהגות לא נאותה בפעוטונים. נכון, זה קיים, זה נמצא. האם בגלל זה לא נרשום את הילדים למעון? התשובה שלי היא חד משמעית לא! יש מעונות רבים, טובים מאוד, וצוותים נאמנים למקצוע שנותנים את כל כולם לילדים. אנו ההורים צריכים להיות קשובים לילדים, ולהיות ערניים כל הזמן לשינויים ולניואנסים הכי קטנים איתם הם חוזרים הביתה. תשאלו שאלות, תבררו. תציקו אם צריך. אל תחששו. ויחד עם זאת אל תשכחו לתת מילה טובה וחמה לצוות שמלמד, מחנך, עוטף ואוהב את ילדיכם.

הפוסט רישום לפעוטונים ומסגרות לגיל הרך הופיע לראשונה ב-קו להורה ויצו.

החלה ההרשמה לשנת הלימודים תשפ"ד

ניוזלטר האגף לגיל הרך - פברואר 2023

מידע על תהליך הרישום

נפתחה ההרשמה למעונות היום של ויצו לגיל הרך לשנת תשפ"ד. ההרשמה תסתיים ב- 21.2.23. מוזמנים ללחוץ למידע נוסף על התהליך.

קראו עוד »

רישום לפעוטונים ומסגרות לגיל הרך

על החששות שמלווים את רישום הקטנטנים שלנו למסגרות. כמה טיפים שיעזרו לקבל את ההחלטה הנכונה. וגם קצת ירגיעו אותנו…

קראו עוד »

איך מגדלים ילדים עצמאיים?

כולנו רוצים לגדל ילדים שיהפכו לבוגרים עצמאיים, בלתי תלויים באחרים כדי לשרוד בעולם. אז איך לעזור להם להגיע לשם?

קראו עוד »

אח חדש מגיע למשפחה

הצטרפות אח חדש למשפחה, עלולה לחולל סערת רגשות אצל הפעוט הבוגר יותר. ממה זה נובע, למה עלול לגרום, ומה הדרך הנכונה להתמודד עם זה?

קראו עוד »

תמיד אפשר
לדבר איתנו!

קו הייעוץ 'קו להורה' עומד לרשותך!

צוות המתנדבים שלנו המורכב מאנשי מקצוע ממגוון תחומים חינוכיים וטיפוליים מחכה לכם ולכן! התקשרו אלינו ונשוחח על שאלות אודות גמילה מחיתולים, בחירת מסגרות חינוכיות לשנה הבאה וכל נושא אחר המטריד אותך כהורה! לחצו כאן או חייגו עכשיו 6968*.

ויצו, האגף לגיל הרך | 03-6923763 | dcc@wizo.org

ויצו, האגף לגיל הרך
03-6923763 |  dcc@wizo.org

להסרה מרשימת התפוצה

הפוסט פברואר 2023 הופיע לראשונה ב-קו להורה ויצו.

הנשיכה היא דחף שקשה לילד לשלוט בו ומקורה ברכיב 'התוקפנות'.

לדברי תאורטיקנים כמו פרויד, קליין וויניקוט, רכיב ה'תוקפנות' הינו מולד ונמצא בכל אחד מאיתנו. אנחנו פוגשים אותו למשל כבר בנשיכת התינוק את פיטמת אימו או במשיכת השיער שלה.

לדבריהם יש לאפשר לתינוק ולילד הגדל להביע תוקפנות טבעית זו (בצורה מעודנת, שלא תעורר כעס רב כלפיו או תגרום לו לרגשות אשם כבדים) ולא לדכא ניסיונותיו אלו, אחרת יפנה את הדחף לתוקפנות כלפי עצמו.

אם נהיה כנים, המילה "תוקפנות" מעוררת חשש ומדליקה כעס גם בליבנו. הרי אנחנו רוצים לחנך לוויסות, לאמפתיה, לסדר ולגבולות. ובכלל, מה לתוקפנות ולתינוק רך ותמים שבא לעולם?

אז בואו ננשום ונירגע. הרכיב המפחיד הזה, תוקפנות, כולל בתוכו את יצר החיים (פרויד), את התעוזה, את יצר המין, השמחה, היצירתיות והיוזמה. התפקיד שלנו, המבוגרים, ההורים ואנשי החינוך הוא לעדן את הייצר המפחיד הזה ולהתאימו לסביבה החברתית ולחוקיה.

מלבד ייצר התוקפנות, יש בכל אחד מאיתנו יצר מולד שהינו אהבה ורצון להיטיב עם האחר (מלאני קליין).

אז ודאי תשאלו – איך נוכל לשלב בין תוקפנות לבין רצון להיטיב עם האחר?

התשובה היא – על ידי כך שנלמד לקבל את החלקים התוקפניים שבתוכנו, שלא ניבהל מהם, כך הם יהיו פחות מאיימים. המודעות תפחית את הביטוי שלהם במציאות ונוכל לתת יותר אהבה לסביבה.

תפקיד ההורה הוא לעזור לילד להפחית את החרדה שנמצאת בו, להכיר בתוקפנות שלו ולווסת אותה. כלומר, להתייחס לתוקפנות, לשים גבולות מבלי להעביר לילד את המסר שהוא "ילד רע".

ויניקוט טבע את הביטוי "לשרוד את התוקפנות". חשוב להתייחס ולשים גבול לתוקפנות הילד אך לא צריך להיבהל ממנה.

על פי וויניקוט התוקפנות מהווה חלק מהמבנה הבסיסי של הנפש, והתפתחות תקינה של תוקפנות הינה חיונית לבריאות הנפשית של האדם. לטענתו, תוקפנות שהתפתחה באופן תקין היא בעצם תפיסת מקום בעולם, כלומר נפרדות.

נפרדות

ילד נושך מסמן את נוכחותו ואת היותו בעל רצונות משלו ששונים משל הסביבה, במיוחד בגיל שנתיים שבו הוא נמצא בשלב המרי ורוצה לעשות הכול בדרכו.

לכן, גם כשאנחנו מאד כועסים ומאוכזבים מהילד, חשוב להתייחס רק להתנהגותו ולא לבטל אותו ( לא נאמר "אתה תמיד נושך ומרגיז"). נזכור שהילד הוא הרבה יותר מילד תוקפן ונשכן. יש בו תכונות נהדרות, אמפתיה ורצון להיות טוב ומיטיב וחשוב שנתייחס לכל החלקים הנהדרים שבו כאשר הם באים לידי ביטוי.

התייחסות להתנהגות טובות במילים טובות ומעצימות, יוצרות מוטיבציה להתנהגות חברתית מיטיבה  (אפקט פיגמליון).

קושי בוויסות

ילדים בגיל הרך מתקשים להתאפק ולעכב התנהגות. כשילד רואה וחושק בחפץ הוא מתקשה להבין שגם אחרים רוצים לשחק בו וקשה לו להתאפק ולחכות לתורו. בשלב מוקדם זה הוא ישתמש בכלי חברתי ראשוני ופרימיטיבי כמו נשיכה כדי להשיג מה שרצה.

טמפרמנט

ילדים נבדלים במזגם. ילדים בעלי טמפרמנט סוער יגיבו בעוצמה לנוכח תסכול וינסו להשיג את מבוקשם באמצעות נשיכות.

קשיים שפתיים

 בגיל הרך שבין 2-3, השפה עדיין לא מפותחת דיה ולעיתים ישנו פער בין ההבנה והיכולת להביע במילים את מה שרוצים, התסכול שבאי היכולת להביע רצון במילים מעודד את הדחף לנשוך, הילד מתנהג את מה שהוא משתוקק לו.

גורמים תחושתיים

 הקשר הראשוני של תינוקות עם העולם נוצר באמצעות הפה. ילדים עם קושי תחושתי ובמיוחד אלו שזקוקים לגירויים תחושתיים עמוקים יהיו בעלי נטייה רבה יותר לנשוך.

אז תכלס, איך נגיב לנשיכות?

1. נגיב לנשיכות בדיוק כמו לכל התנהגות חברתית פוגענית אחרת, נזכיר את הגבולות "אנחנו לא נושכים אצלנו בבית/בגן". בסבלנות אך בנחישות, גם אם התהליך אורך זמן.
2. אין להגיב בתוקפנות ובענישה! כעס צעקות וענישה יפגעו בדימוי העצמי של הילד וביכולתו לתת אמון במבוגרים.
3. צריך לאפשר לילד לתקן ולקבל מחוות תיקון, פיצוי ואהבה מצידו. ההורה/המחנכת תראה לילד שהמצב הפיך ואפשר לתקן אותו.
4. רצוי לתצפת על ילד שנוטה לנשוך ולברר באיזה סיטואציות זה קורה. בבית לעיתים ילד זקוק לתשומת לב גם אם היא שלילית (לידת אח) אם זה המצב, נחפש דרכים מקובלות להעניק תשומת לב כמו זמן איכות אישי. במעון זה יכול להיות קשור לעייפות, לרעב או לתסכול חברתי.
5. חשוב ליידע את הורי הילד הננשך מבלי להאשים את הילד הנושך ומבלי לתייג אותו כילד רע ואלים. הנשיכה הינה תופעה שכיחה וחולפת ולא מעידה על חינוך לקוי.

אם ילד מרבה לנשוך, חשוב ליידע את הוריו מבלי להאשימם ולחשוב יחד עימם  מה יכולות להיות הסיבות לכך על  מנת לעזור לילדם.

הפוסט נשיכות בגיל הרך הופיע לראשונה ב-קו להורה ויצו.

השינויים שמתרחשים בחוץ משפיעים עלינו ישירות בצורת הלבוש שלנו. אנו משנים את מלתחת הבגדים הקיציים שלנו בהדרגה מהוספת עליונית בהתחלה, עד לשכבות של בגדים חמים ומפנקים. ישנם אנשים שאוהבים את מזג האוויר הקר ואוהבים עוד יותר את החורף אך מבנינו, יש גם כאלה שפחות אוהבים את החורף והרבה פעמים בגלל הסרבול שיש בבגדים ארוכים והלבוש השכבתי שהופך את התנועה לכבדה ואיטית.
מה הייתם אומרים אם ילדיכם היה מבקש להיגמל מהטיטול בעונת החורף? האם זה אפשרי? האם זה נכון לעבור תהליך כזה בעונת החורף? האם זה נכון לגמול אותם בעונה זו של השנה או שנכון לחכות לעונת האביב  והקיץ כשצורת הלבוש קלילה יותר, מזג האוויר חם ונעים?
אז מה אתם אומרים? 
הורים יקרים אני שמחה לבשר לכם שגמילה מטיטולים לא שייכת לאף עונה ! לא שייכת למקום, או לזמן מסויים!
גמילה מטיטולים שייכת אך ורק לרצון של הילד , שייכת לזמן הבשלות האישי שלו.
ולשם זה כל שעליכם לעשות הוא להקשיב לילד ,לרצון שלו ובמקביל לראות את ההתפתחות הפיזית והרגשית שלו . משמע:

• אם הילד מבקש לעשות את צרכיו בשירותים בעונת החורף אפשרו לו ואל תעצרו אותו
• שימו לב שמהרגע שהחלפתם טיטול  עד להחלפה הבאה הטיטול יבש/לא מלא מידי
• הילד מכריז בקול רם בכל פעם שיש לו פיפי עודדו אותו ללכת לשירותים!
• במהלך היום בנגיעות קטנות בלי לחץ שלכם תבררו אם רוצה ללכת לשירותים. זה יחזק את הרצון הפנימי שלו להמשיך ללכת ויחזק את בטחונו העצמי.
• נקודה לא פחות חשובה היא הפניות שלכם ההורים. הורה שלא מוכן נפשית להתחיל בגמילה של הילד על אף הסימנים הברורים שהוא נותן הצעה שלי אל תתחילו וגם כאן אין קשר לעונה בה אנו נמצאים.

אלו הן נקודות חשובות שעלינו לבדוק האם הם מתקיימות אצל ילדנו. במידה וכן אני רוצה לאחל לכם גמילה נעימה ובהצלחה.

הפוסט גמילה מחיתול בחורף הופיע לראשונה ב-קו להורה ויצו.

שימוש במוצץ  – מתוך האתר של משרד הבריאות

שימוש במוצץ הוא גורם מפחית סיכון. השימוש במוצץ מומלץ עבור תינוקות יונקים מעל גיל 3-4 שבועות, כאשר ההנקה מבוססת. את המוצץ אין לחבר בשרשרת או בכל חיבור אחר שעלול לגרום נזק לתינוק.

לשם הגילוי הנאות, כותבת פוסט זה היא תומכת נלהבת של השימוש במוצץ ואשמח להסביר גם מדוע. אני רואה במוצץ אמצעי להקלה על התינוק והפעוט ואמצעי עזר מושלם להורים. בוודאי אם את אם מניקה האפשרות להשתמש כמוצץ לשם הרגעת התינוק ולא להפוך למוצץ שלו בעצמך היא חשובה עד מאוד, היא מסייעת לתינוק לחזק  את יכולת הוויסות שלו וליצור ספרציה תקינה, כאשר בעזרת המוצץ הוא לומד להרגיע את עצמו. היא גם מאפשרת למישהו אחר לקחת את התינוק לשם הרגעתו ומשחררת את התובענות והתלות הרבה שגם כך קיימת בין התינוק לאם המיניקה. מוצץ מסייע בשנת לילה רציפה, מסייע בהרגעה בעת דחק כמו מצבי פרידה וכן מומלץ לשימוש במצבים בהם התינוק חווה כאב כמו בעת קבלת חיסון או טיפול רפואי לא נעים אחר.

גם אם השתכנעתם והצטרפתם להורים הרבים שילדיהם משתמשים במוצץ, מגיע הרגע בחייכם שגם ההורים אוהדי המוצץ הנלהבים ביותר מתחילים לגלות כלפיו איבה. זה קורה בדרך כלל כשהילד שלכם מגיע בערך לגיל שלוש. ובוודאי אם כבר הפך לאח.ו. בכור.ה לתינוק צעיר יותר. מבחינתכם עכשיו הוא כבר גדול וצריך להפסיק עם זה. אתם חוששים שהמוצץ מפריע לו לפתח את הדיבור, מעקם לו את השיניים ומקרב אתכם לטיפול אורתודנטי ובכלל, הוא כבר לא תינוק…

בבת אחת אתם הופכים להיות כפויי טובה ושוכחים את כל הטוב שהשימוש במוצץ עשה ובעיקר עושים כל זאת מעל לראשו של הילד.ה  שלכם שמבחינתו.ה להמשיך ולמצוץ עד החתונה…וכאן נכנסים היועצים למיניהם שהזהירו אתכם בדיוק מפני הרגע הזה – "אמרנו לכם שעדיף לא להרגיל אותו.ה למוצץ"…

ובכן, כדאי לדעת שבעולם הגיל הממוצע לפרידה מהמוצץ  נע סביב 3 ואילו בישראל לעומת זאת, כנראה שבשל העובדה שאנו חברה הסובלת ממתחים ביטחוניים ואחרים, גיל הפרידה הממוצע ממוצץ גבוה יותר והוא נע סביב גיל ארבע.

אז מתי כדאי להתחיל את הפרידה מהמוצץ?

כמו בכל דבר, גם הפרידה מהמוצץ הינה אינדיבידואלית וההחלטה על פרידה כזאת צריכה להיעשות מתוך התבוננות ביכולותיו של הילד ולא בגילו הכרונולוגי ובעיקר חשוב שההחלטה תילקח ללא השוואה לילדים אחרים – בני משפחה או חברים.

אז על מה צריך להסתכל:

• מידת היכולת לדחות סיפוקים של הילד (להמתין עד שייגשו אליו, לא להתפרץ כאשר הוא רוצה דבר-מה וכד')
• האם נעשתה גמילה משימוש בטיטולים
• האם במרחבים האחרים של החיים קיימת שגרה ולא נמצאים במצבי שינויי כמו שינויים משפחתיים מגורים, שינוי מסגרת חינוכית, לידת אח.ות, פרידת הורים וכד')
• האם קיימת מודעות של הילד לאפשרות הפרידה מהמוצץ ואף נכונות שלו.ה לכך.

ואיך עושים זאת?

ישנה כמובן הגישה הישירה וחדה שבה פשוט מודיעים לילד שהגיע זמן הפרידה מהמוצץ ופשוט מעלימים אותו מחייו גם אם הוא מוחה (והם בדרך כלל מוחים). מי רק יומיים שלושה ומי שבועיים שלושה ויש שאי השקט שהילד חש מופיע במקומות אחרים כמו התקפי זעם, נשיכות ומרדנות. ויש שיעברו למצוץ אצבע במקום מציצת המוצץ וכאן מדובר בגמילה הרבה יותר מורכבת. כבר בוודאי ברור לכם שאינני מחסידות שיטה זו כיוון שבעיני מדובר באקט של כוחניות, בדרך שאינה מכבדת את הילד ואף משקפת לו שאנו לא רגישים לצרכיו ולכן פוגעת באמון שצריך להתקיים בין הפעוט לדמויות המשמעותיות הסובבות אותו. ומה אני כן מציעה? כחלק מהאני מאמין ההורי שלי החלטה של פרידה מהמוצץ נעשית בשיתוף פעולה עם הילד ותוך תמיכה בו, בשילוב גילויי יצירתיות, סבלנות והתמדה.

• הצעד הראשון בדרך לפרידה מהמוצץ היא הפחתת השימוש בו. מינון השימוש במוצץ יכול להיעשות תמיד אך גם אם לא נעשה ניתן להתחיל ולהפחית את השימוש בו רק למצבים בהם הילד זקוק לו באמת. למשל בעת הרגעה או הירדמות ובמשך שאר היום המוצץ נמצא במיטה. רצוי המוצץ לא יהיה גלוי לעיניו של הילד במהלך שעות היום. בנוסף, רצוי שהילד יהיה עסוק ופעיל כיוון שרגעי שעמום וחוסר מעש מגבירים את אי השקט והגעגוע לשימוש במוצץ. בנוסף, מצבי עייפות ורעב מגבירים את הצורך במוצץ וכדאי להימנע מהם.
• שימוש בספרות וביקור בעץ המוצצים השכונתי (היום כמעט אין שכונה שמכבדת את עצמה שאין בה לפחות עץ אחד כזה) מסמנים לילד מהו עתידו של המוצץ, לכשיגיע מבחינתו.ה הרגע המתאים לכך.
• חשוב לקבל את נכונות הילד לפרידה מהמוצץ. וקחו בחשבון שגם כאשר הוא מביע הסכמה ונכונות עדיין הפרידה עצמה יכולה להיות אתגרית עבורו והוא יזדקק להכלה ולתמיכה. משפטים כמו: "אבל אמרת שאת.ה רוצה לזרוק את המוצץ אז למה את.ה בוכ.ה כעת" אינם הדרך הנכונה לסייע לו.ה…
• הכרות עם הילד הפרטי יכולה לנבא איזה אמצעי יכול להגביר את המוטיבציה שלו להיפרד מהמוצץ. אחד מבני למשל ראה יום אחד משחק גדול שהוצפן בארון חדר השינה שלי. כששאל מדוע המשחק נמצא שם אמרתי לו הוא ממתין לו לכשיפרד מהמוצץ. בני שהיה כבן שלוש וחצי החליט מייד שהוא מעוניין במשחק ומוכן לוותר על המוצץ. ואכן למרבה הפלא המוטיבציה הייתה כה חזקה (וכנראה גם הבשלות) שעוד באותו ערב ישן ללא המוצץ ולמחרת אכן קבל את המתנה. אודה ואתוודה שבמהלך שלושת הימים הראשונים לפרידה היו לו רגעי צער וחרטה, אולם באמצעות עידוד וחיזוק והבעת אמון ביכולתו להתגבר עליהם הוא אכן עשה זאת. מעניין שהוא עד היום זוכר אירוע זה כזיכרון חיובי (והוא כעת חייל בצנחנים).
• לעיתים גם ניצול של סיטואציה אקראית כמו אובדן המוצץ או קרע בו יכולים להיות הטריגר לפרידה, וזאת במידה והילד אכן בשל לכך ונעשו צעדים מקדימים של הכנה לקראת הפרידה ממנו. זה תלוי במידת היצירתיות של ההורים ובמידת התמיכה שהם מוכנים להציע לילד שעשוי להתקשות בתהליך אף שהוא עצמו מעוניין בו.

היו נכונים להחזיר את השימוש במוצץ אם זיהיתם שההחלטה שלקחתם על הפרידה ממנו נלקחה שלא במועדה. אם הילד אינו מצליח להתגבר על הפרידה מהמוצץ גם כחלוף שבועיים ומבטא ביטויי מתח קיצוניים הכוללים פגיעה משמעותית בחווית הרווחה שלו, אי שקט משמעותי, התקפי זעם שלא נחוו קודם לכן, רגרסיות שונות כמו הרטבה ויקיצות בלילה  וכד'. בעת שאתם משיבים לילד.ה את המוצץ, אמירה המכבדת את הצורך ולא מביעה אכזבה אלא אמון ביכולתו.ה העתידית להיפרד מהמוצץ היא המעשה הנכון.

ואם יורשה לי עוד סיפור אישי אחד לסיום – שתיים מבנותיי קרובות זו לזו בגילן. יום אחד הודיעה הצעירה שהיא זורקת את המוצץ וקיבלה על כך עידוד וחיזוק. שמעה זאת הבוגרת יותר בגיל ואמרה לעצמה שזה לא ייתכן שהיא הגדולה תהיה עם מוצץ בעוד אחותה הקטנה כבר לא והחליטה גם היא להיפרד מהמוצץ. אולם, בעוד שלצעירה המניע היה פנימי והגיע מתוכה, עבור הגדולה יותר הצורך במציצה היה עז והיא לא באמת הייתה מוכנה לפרידה זו ולכן בחרה בתחליף הקרוב ביותר- החלה למצוץ אצבע, הרגל ממנו נגמלה במאמץ רב לאחר מספר שנים (לא לדאוג הנ"ל כעת סטודנטית לרפואה), מה שמראה שגם ילדים שמתקשים בפרידה מהמוצץ/אצבע הם לא "מקרה אבוד…."

הפוסט גמילה ממוצץ הופיע לראשונה ב-קו להורה ויצו.