העסקת יתר

או הצורך של הילד בתשומת לב יתרה

מאיה ראובני
מאמנת, תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני במשאבי אנוש, יועצת ב'קול להורה'

"אמא אני רוצה מים….אני שוב צמא… אמא יש לי פיפי… עכשיו מוצץ…"; "אמא את תלבישי אותי… רק את…"; "אמא עוד סיפור אחד…אחרון ודי… עכשיו באמת אחרון…."

נשמע לכם מוכר? הרגעים האלה שאתם עסוקים במשהו או סתם רוצים לסיים את היום והילד/ה פשוט לא נותנים לזה לקרות… רגעים שנמתחים כמו מסטיק ואתם מרגישים כמו בלון שעומד להתפוצץ?

אז באדלריינית מדוברת זה נקרא העסקת יתר  או תשומת לב יתרה. כשהדגש הוא על "היתר/ה".

ע"פ אדלר, מטרת העל של כולנו היא תחושת שייכות. זה ילדים זקוקים לתחושת השייכות הזו כמו אוויר לנשימה. דמיינו סיטואציה שאתם מתקשים לנשום. מה תעשו?    ה כ ל !

אתם תעשו כל מה שאתם יכולים לעשות על מנת לנשום. כך גם עם תחושת שייכות.  הילדים שלנו מחפשים דרכים להרגיש שייכים. הרבה פעמים אחרי שניסו את הדרך "הטובה" של שיתוף פעולה ואנחנו ההורים לא ממש התייחסנו כי היינו עסוקים (בכביסה, בהכנת ארוחת ערב, בטלפון, במדיח או בכל דבר אחר באותו הרגע) , הילדים חיפשו דרך למשוך את תשומת ליבנו אליהם והצליחו דרך "התנהגויות מפריעות". ולמה הכוונה בהתנהגות מפריעה? הכוונה לדפוס התנהגות קבוע שחוזר על עצמו שהילד אימץ לעצמו כדי להרגיש שייך. התנהגות מפריעה איננה מכוונת נגד ההורה אלא בעד הילד.

תשומת לב יתרה מוגדרת כדרישה חוזרת ונשנית של הילד כלפי ההורה, בזמן ו/או במקום ו/או במידה הלא מתאימה. דרישת הילד לא עומדת בתנאי המציאות והיא תובענית ומתמדת.

הצורך בתשומת לב יתרה הוא מטרה מוטעית שמסגלים להם ילדים כדי להרגיש שייכים. ילד הדוגל בדרך הזו הוא ילד הסבור בטעות שיש לו חשיבות רק אם הוא נמצא במרכז ההתעניינות. הוא מתמחה בפיתוח שיטות להשגת תשומת לב. הילד חושב שהוא במרכז העולם. הוא מוצא כל מיני דרכים כדי להביא לידי כך שכולם יהיו עסוקים רק בו. הוא יכול להיות חביב ופיקח , משעשע וחמוד אך מטרתו היא להשיג תשומת לב.

הרבה פעמים הילד עשה את ההתנהגות המפריעה בפעם הראשונה במקרה ואז חזר על זה וראה שזה עובד. הילד שם לב שזה מפעיל אותנו וכך בעצם השתמרה לה ההתנהגות.

אז מה עושים? איך יוצאים מזה?

דבר ראשון ישנן המון פעולות מנע שרצוי וכדאי לעשות ביום יום ללא קשר להתנהגות המפריעה על מנת "להקדים תרופה למכה". פעולות המנע נועדו לחזק בילד את התחושה שהוא שייך ולגרום לו להבין שאנחנו "רואים" אותו גם ללא "המופע".

מאוד חשוב שאנחנו ההורים נבין שיש לנו אחריות על מעגל הקסמים הזה. הילד לא פיתח את ההתנהגות הזאת בחלל הריק אלא הוא זיהה מה מפעיל אותנו ועל הוא לוחץ. ורק אנחנו יכולים להוציא אותו ואותנו (ההורה והילד) מהמצב הזה.

פעולות המנע בעצם יכולות להעביר אותנו מעמדה שבה אנו מגיבים לתשומת הלב לעמדה שבה אנו יוזמים מתן תשומת לב. את זה ניתן לעשות ע"פ חמשת מרכיבי השייכות: ה . ע . צ . מ . ת .

ה – התייחסות אישית – התייחסות אישית לכל ילד בנפרד. (זמן אמא/אבא – ילד, לשחק במשחק שהוא אוהב, שיחה לפני השינה ועוד…)

ע- ערך –  להתייחס לרצונות שלהם, למה שהם אוהבים.

צ- צמיחה, גדילה והתפתחות – להראות להם משהו שאתמול היה להם קשה ולא הצליחו והיום הם כבר מצליחים.

מ – משמעות אישית – להגיד להם שהם משמעותיים לנו, חשובים לנו. שהתגעגענו אליהם, שחשבנו עליהם.

ת- תרומה ומועילות – לתת להם להיות חלק. לתת להם לתרום ולהועיל וגם לומר להם במה הם תרמו והועילו. לשתף אותם ולהתייעץ איתם.

את פעולת המנע צריך לעשות על בסיס קבוע ולהוסיף להן הרבה עידוד. בנוסף, נסביר בזמן רגוע את הקושי שלנו במקומות האלה שחוזרים על עצמם ואת הרצון שלנו לעשות שינוי. נעשה תיאום ציפיות עם הילדים.

בזמן אמיתי, כלומר באותו הרגע שאנו  מזהים שאנו במצב של העסקת יתר חשוב לעשות כמה דברים:

  1. נסביר לילד מדוע איננו יכולים לספק את דרישותיו במקום ובזמן שהוא מבקש. נעשה זאת במשפט קצר ובצורה עניינית. (לא נאום לאומה).
  2. נעמוד במילה שלנו. ללא כעס או הרצאות.
  3. נכבד את הרגש שלו ונבין אותו.

ויאללה לעבודה, מזמינה אתכם לנסות את זה בבית. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *