יחסי אחים

המורכבות, הבעיות והסיבות. כמה הסברים ופתרונות אפשריים

מאיה ראובני
מאמנת, תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני במשאבי אנוש, יועצת ב'קול להורה'

אחים מנהלים ביניהם מערכת יחסים מורכבת: הם חיים באותו מרחב, חולקים משאבים משותפים, לפעמים אחד מהם מבלה עם חברים והשני משועמם. המון רגשות מתעוררים במערכת ה"אחאית" , לפעמים הם שמחים, לפעמים כועסים, מקנאים, עצובים, מתוסכלים, יש שם את כל קשת הרגשות. 

להרבה הורים יש איזו פנטזיה שהילדים שלהם לא יריבו. חלקנו יוצאים לדרכנו ההורית עם ההנחה המוטעית כי יחסים הרמוניים יכולים להתקיים כל הזמן… ובמציאות? "הם רבים על כל דבר: מי יצחצח ראשון את השיניים? מי קיבל שוקו קודם? מי ניצח במשחק? מי ייכנס ראשון? מי יבחר את המוסיקה בדרך? וכו וכו..

כל אחד מהילדים גם עסוק מאוד בשאלות:

  • מה המקום שלי בליבם של ההורים?
  • האם אוהבים אותי?
  • האם הם לטובתי?

מדוע המריבות של הילדים מפריעות לנו כל כך? לחלקנו מפריע הרעש, לאחרים זה החשש מפגיעה ברגש, בגוף או ברכוש. יש כאלה שחוששים שהמריבות מעידות על כך שהם הורים לא טובים, ואחרים פשוט כל כך רוצים שהילדים שלהם יהיו ביחסים טובים וכל מריבה מערערת להם את הביטחון שכך יהיה…

כל אחד מהילדים גם עסוק מאוד בשאלות:

  • מה המקום שלי בליבם של ההורים?
  • האם אוהבים אותי?
  • האם הם לטובתי?

מדוע המריבות של הילדים מפריעות לנו כל כך? לחלקנו מפריע הרעש, לאחרים זה החשש מפגיעה ברגש, בגוף או ברכוש. יש כאלה שחוששים שהמריבות מעידות על כך שהם הורים לא טובים, ואחרים פשוט כל כך רוצים שהילדים שלהם יהיו ביחסים טובים וכל מריבה מערערת להם את הביטחון שכך יהיה…

לשם מה ילדים רבים?

גם לשאלה הזו יכולות להיות מגוון תשובות..

  1. להכריע לגבי חלוקת המשאבים. המשאבים יכולים להיות משחק משותף, או טלוויזיה או כל דבר אחר שיש למישהו אחר ואני רוצה..
  2. המשאב יכול להיות – ההורים. זמן הורים. תשומת הלב של ההורים .
  3. התנגשות רצונות – האחד רוצה ללכת לים והשני רוצה לנוח בבית. כלומר כל אחד רוצה משהו אחר באותו זמן נתון.
  4. מריבה מהווה עבור הילד הזדמנות לברר את מעמדו בזירה המשפחתית. הילד מעוניין לבדוק לצד מי מהאחים יתייצבו ההורים, במי יתמכו, את מי יאשימו.
  5. להרגיש ולדעת שאוהבים אותי ורואים אותי. 
  6. לקבל אישור למקום שלי במשפחה – מקום יציב שאינו תלוי בדבר. הילד עושה שתי פעולות: האחת – הוא מתנהג. השנייה- בוחן את תגובת הוריו להתנהגות. ככל שתחושת השייכות שלו מבוססת יותר, הוא זקוק לפחות הוכחות כי מקומו שמור ומובטח.
  7. להסית את ה"אש" ממריבות ההורים. גם את זה ילדים עשים הרבה פעמים כדי "לעזור" להורים לסיים את המריבה ביניהם.
  8. כי אי אפשר להיות כל כך הרבה זמן עם מישהו בבית ולא לריב אתו.
  9. כי משעמם, ומריבות מפיגות שעמום.
  10. במטרה ליצור קשר עם האח השני. לפעמים אח אחד אינו מתייחס לאח השני ואז הוא יעשה מה שהוא יכול על מנת ליצור אתו קשר , גם אם זה ע"י הצקה, מכות, חטיפת צעצוע וכו…

 

במריבות בין אחים אין אף פעם צודק או לא צודק כי אנחנו לא יודעים מה היה שם קודם. מה היה דקה לפני, או יום לפני, או שבוע לפני. הם סוגרים ביניהם חשבונות בדיוק כמו שכשאנחנו רבים זה בדר"כ לא ריב על מה שמוצהר אלא על כל מה שצברנו ואגרנו עד לאותו הרגע שהתפוצצנו.

אז מה התפקיד שלנו ההורים במריבות שלהם?

אנחנו מנהיגי הבית, וככאלה עלינו לנהל את המצב. אנו אחראים על הביטחון, בטיחות והבריאות של ילדינו. ובתוך כך גם לשמור על הערך העצמי שלהם בבית. ולכן :

בעת רגיעה:

  1. נפחית את התחרותיות בבית – נפסיק עם משפטים כמו: "מי ייכנס ראשון למקלחת?", "תראה, אחיך כבר סיים את האוכל.." וכדומה..
  2. נקדם בבית דרכי חינוך מקדמות ומקרבות כמו: לשתף את הילדים, להקשיב להם, לתת לכל אחד מהם זמן אישי, לעודד אותם, לתת להם להיות תורמים ומועילים בבית, לתת להם להרגיש שמקומם בבית בטוח. ככל שתחושת השייכות שלהם תהיה מבוססת יותר, גדלים הסיכויים כי יהיו עסוקים יותר בצמיחה והתפתחות ופחות במריבות.
  3. שיחה ולמידה בזמן רגוע ולא בזמן הריב עם כל אחד מהילדים בנפרד. ללמד אותם בזמן רגוע איך אפשר לפתור את הריב. מה ניתן לעשות במקום להרים יד או להעליב או לצעוק.. אפשר להמציא דוגמאות אחרות ולשוחח עליהן ולבקש מהם לחשוב יחד אתכם איך הם חושבים שניתן לפתור את הסכסוך. לפני שאתם מעלים פתרונות, תנו להם לנסות ולהציע משלהם.
  4. נעזור להם לפתח את המסוגלות שלהם להתמודד עם קונפליקטים. , נעזור, נדריך נכוון.

 

ובזמן המריבה?

  1. בזמן המריבה המטרה שלנו ההורים היא לסגור את האירוע כמה שיותר מהר. בזמן סערה אף אחד לא פנוי להקשבה.
  2. איננו שופטים. כאשר אנו מתערבים במריבות הילדים, כוונתנו היא טובה. אנו מנסים לרסן את החזק, להגן על החלש. מטרתנו היא לשפר את היחסים. אבל הרבה פעמים ההתערבות שלנו גורמת לנזק כי אנחנו הופכים לשופטים. איננו יכולים להיות שופטים בין ילדינו כי אנחנו מעורבים רגשית ואין לנו באמת מושג על מה הם רבים. בנוסף, נקיטת עמדה בעד ילד אחד ונגד הילד השני, פוגעת בתחושת הערך של שניהם. אחד הוא ה"אשם" והשני הוא ה"מסכן". זה שפסקנו לרעתו מרגיש מקופח , עצוב, מתוסכל. בנוסף, הילד שפסקנו לטובתו נחלש עקב התערבותנו: אנחנו מלמדים אותו שאיננו מסוגל להסתדר בעצמו בקבוצת השווים.
  3. איננו מתעלמים. התעלמות היא מכאיבה, פוגעת ומשפילה. ולכן לא נאמר להם: "תסתדרו בעצמכם!" , "זו בעיה שלכם!" ולמה לא נעשה זאת? כי אם אנחנו יודעים איך לפתור את הבעיה שלהם, מדוע איננו עוזרים להם? ואם איננו יודעים, מדוע אנו מצפים שהם יידע?
    ובנוסף, בבתים רבים שההורים אינם מתערבים, ה"חזק" הוא השולט , המחליט והקובע, והקטן יותר לא זוכה להרגיש מוגן בביתו. וגם משפטים כמו: "תשברו את הראש, לא אכפת לי" – לא ממש יעילים כי זה לא אמין, הם יודעים שאכפת לנו.
  4. נשנה את  הפרשנות שלנו – זה שהם רבים לא אומר שאיננו הורים טובים.  ילדים אמורים לריב. איננו יכולים למנוע לגמרי את המריבות אלא להפחיתם. המריבות הם שדה האימונים שלהם. אם ילמדו לריב ואז להתפייס זהו שיעור חשוב בתקשורת שעליהם ללמוד על מנת להיות מוכנים לחיים. המריבות בין האחים הם "מבוא לחיים".
  5. ננסה לעזור להם לפתור את הקונפליקט. אם למשל הם רבים על הטלוויזיה. אפשר לשאול אותם אם הם צריכים עזרה? אם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לגשר ביניהם? אם למשל ילד אחד אומר לנו: "תגידי לו". אני אומר לו שהוא פה לידינו והוא יכול לנסות להגיד לו…התפקיד שלנו הוא לתווך ולגשר.
  6. אם הילדים נמצאים בסלון ואני במטבח, ולא נקראתי למריבה, המטרה שלי היא לתת לזה להיות. אנחנו כן נלך לכיוון המריבה אם יגלוש לאלימות מילולית או פיזית. אם כן נקראתי להתערב ויש אלימות פיזית אז כדאי להפריד. אבל לא אנקוט עמדה אלא רק אפריד פיזית.
  7. אם ילד אחד בוכה והשני הוא "המכה" אני אחבק את שניהם. גם את זה שלא בוכה. באותו הרגע אני האמא / אבא גם שלו ולכן אקבל אותו ללא תנאי.
  8. עקביות ונחישות – גם אם נפסיק לקחת עמדה, הם ימשיכו לבחון אותנו, זה לא ייפסק ברגע ולכן עלינו להתמיד עם הדרך החדשה.

 

מה לא נאפשר?

לא נאפשר נתק! אם יש לנו ילדים שאינם מדברים. (מתייחס בדר"כ למתבגרים) שהם בנתק אחד מהשני, אנחנו נדבר עם כל אחד בנפרד ונסביר להם שהם יצטרכו למצוא את הדרך לדבר אחד עם השני , לפחות לומר שלום ולהתייחס בכבוד. אנחנו ממש נחייב את זה. אם נבוא עם מסר כזה , תהיה לזה השפעה.

חשוב שנזכור שמערכת משפחתית היא כמו מובייל, ברגע שאחד עושה שינוי, כל המערכת זזה. אפילו אם רק אנחנו נעשה שינוי, כל המערכת תזוז ותשתנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *